סחר בבני אדם
סחר בבני אדם - רקעעבדות הוא מונח המייצג שימוש בבני אדם כעובדים הנמצאים בבעלות אדם אחר, ונתונים לשליטתו לחלוטין. עבד אינו בין חורין, הוא נחשב רכוש והוא לא יכול לקבוע את חייו בעצמו. ב1729 החלה התנועה לביטול העבדות, כשדנמרק הייתה המדינה הראשונה להוציא את העבדות מחוץ לחוק. ב1923 הוציאו מדינות חבר הלאומים את העבדות מחוץ לחוק על כל צורותיה. עם זאת, עדיין מתקיימת תופעה ברחבי העולם של שימוש וסחר בבני אדם.
סחר בבני אדם הוא סוג חדש של עבדות, המתבטא בעיקר ב"ייבוא" בני אדם מארצות מתפתחות או מאזורי מצוקה בעולם, תוך כדי שימוש באיומים, שימוש בכוח פיזי, חטיפה ועוד. הסחר מתבצע למטרות שונות, בראשן למטרות כמו ניצול מיני, העסקה בכפייה, עבדות או סחר באיברים. תהליך הסחר מתבצע לרוב באזורים חלשים, תוך ניצול התמימות של הקורבנות. ה"סוחרים" גורמים לקורבנות להאמין שבארץ אליה יועברו הם יזכו לעושר, זכויות ועבודה מכבדת. בפועל, המבריחים חוטפים את הקורבנות אל עבודה המאופיינת בשעות רבות, לעיתים במהלך כל שעות היממה, תוך ניתוק מכל מקור תמיכה חיצוני, הפעלת אלימות, לקיחת דרכונים, הפחדה מפניה לרשויות החוק וכן "שיעבוד חובות" – המבריחים קובעים שרירותית גובה חוב וזמן עבודה שייקח לקורבנות על מנת לפרוע את החוב למבריחים על הבאת הקורבן. בניגוד לעבדות, סחר בבני אדם מתקיים בעיקר במדינות מערב, אשר העבדות בהן אינה חוקית. הגישה של קורבנות למרכזי סיוע ולרשויות העוסקות בטיפול בקורבנות סחר ועבדות הוא זעום, עד כדי בלתי אפשרי במקרים מסוימים, עקב הפערים התרבותיים ובעיקר פערי השפה, וההפחדה של המבריחים קורבנות רבים מעדיפים להישאר אצל המבריחים בתקווה שהם ישחררו אותם עם "היפרעות החוב". לפי האו"ם, נתון ל2012, בכל רגע נתון יש בעולם לפחות 2.4 מיליון קורבנות סחר, כאשר 80 אחוז מהקורבנות הם קורבנות של ניצול מיני. 17 אחוז מהקורבנות נאצלים לבצע עבודות כפיה בבתי מגורים וסדנאות יזע. עוד ניתן ללמוד כי רק אחד מכל 100 קורבנות סחר יצליח להינצל מהסוחרים. הסיבה להתרחבות הסחר בבני אדם, היא רווחיות הסחר – ה"ענף" מגלגל כ-32 מיליארד דולרים בשנה. כאמור, כ-80 אחוז מסך כל קורבנות הסחר בבני אדם הם קורבנות של ניצול מיני. מדובר על מיליוני נשים ונערות צעירות אשר נחטפות ונמכרות לעבודה בכפיה בזנות וצורות אחרות של עבדות מינית. סוחרים רבים שמים לעצמם כמטרה קורבנות נשים ונערות ממדינות בהן המצב הסוציו-אקונומי נמוך במיוחד ואלו מועברות למדינות מערביות באירופה ואמריקה. השיטה של רוב הסוחרים בנשים היא לרוב לשכנע את הנשים שהן יועברו למדינה עשירה, בה יעבדו במקצועות שונים כמו כאחיות, רקדניות, אמניות וכו'. הנשים מוברחות בדרכים שונות, חלקן מגיעות לארצות השונות על ויזות של תיירות או על ויזת סטודנט ונשארות גם עם סיום הויזה, חלקן מוברחות דרך הגבולות, חלקן נמכרות ע"י משפחותיהן לסוחרים תמורת כסף, לעיתים נשים אף מוברחות בשיתוף עם רשויות מדינה. תנאי עבודה של קורבנות סחר בנשים הוא לרוב ברוטאלי וקשה. הן עובדות במהלך רוב שעות היממה, נאלצות לעבוד עם מספר רב של "לקוחות", הן סובלות ממחלות מין ומבעיות בריאותיות הקשורות לאונסים החוזרים ונשנים שהן חוות, חלקן גם חוות אלימות פיזית מצד ה"לקוחות" והמבריחים וכמובן מצבן הנפשי של אותן נשים, אשר אין להן גישה לרשויות החוק ולמרכזי סיוע הוא קשה במיוחד. לפי מחלקת המדינה של ארה"ב, יש מספר קריטריונים למאבק בתופעה באופן מספק – עונש של לפחות ארבע שנות מאסר לעוסקים בסחר בבני אדם, סיפוק הגנה ותמיכה לקורבנות סחר והכשרה של אנשי אכיפה והגירה לזהות קורבנות סחר וסיפוק הכשרה לטיפול בהם. מחלקת המדינה של ארה"ב מחלקת את המדינות השונות לדרגות, כאשר הדרגה הראשונה מסמלת מדינות אשר נאבקות באופן ראוי בסחר בבני אדם ובסחר בנשים, בדרגה השניה נמצאות מדינות אשר נאבקות בסחר בבני אדם אך לא באופן מספק ובדרגה השלישית נמצאות מדינות אשר אינן נאבקות בתופעה. ראוי לציין כי מדינות אשר מקוטלגות בדרגה השלישית לא זוכות לסיוע כלכלי מארה"ב. |
סחר בבני אדם בישראל
בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים. עד שנת 2000 מדינת ישראל התעלמה מתופעת הסחר בנשים ובבני אדם. בשנת 2006 נערכו תיקונים נוספים לחוק על מנת שיכלול סוגים שונים של סחר בבני אדם. כמו כן, הוחמרו העונשים, העונש על סחר בבני אדם הוגדל לעד 20 שנות מאסר, ונוספו הוראות מפורשות באשר לעיכוב דרכונים ופעולות ספציפיות אחרות הקשורות לסחר בבני אדם. ביולי 2001 פורסם דו"ח של משרד החוץ האמריקני, שבו סווגה ישראל ב"רשימה השחורה" – רשימת מדינות שאינן עומדות במדדים הבסיסיים של החוק האמריקני למאבק בסחר בבני אדם ושאינן פועלות למיגור הסחר בנשים. איומהּ של ארצות הברית לבטל את הסיוע הכלכלי למדינות מרשימה זו הוביל לשינוי במדיניותהּ של ישראל בנוגע לתופעה. מדינת ישראל היא מדינת יעד לעובדים בעלי מיומנות נמוכה מתאילנד, סין, נפאל, סרי-לנקה, הודו, טורקיה ורומניה. עובדים אלו נאלצים להתמודד עם תופעות בעלות מאפיינים של סחר בבני-אדם למטרות עבודה והעסקה בתנאי עבדות: גביית דמי תיווך שלא כחוק, שלילת חופ ש התנועה ולקיחת דרכונים, מניעת מעבר בין מעסיקים, אי-מתן שכר, כפיית עבודות ואי-מתן זכויות ותנאים. עם זאת, ישראל היא מדינה אשר רוב הסחר בבני אדם בה הוא סחר בנשים. הנשים מגיעות בעיקר מחבר המדינות ומסין. עם זאת, מאז חקיקת חוק "איסור סחר בבני אדם" בשנת 2006 ניתן לראות ירידה בכמות הנשים המוברחות לישראל. בישראל קיימת אכיפה מסויימת של החוק, בעיקר ע"י המשטרה. סוחרים מובאים לדין על אישומים שונים, בעזרת החוק הנ"ל ונשלחים לעד 16 שנות מאסר. תודות לאכיפה של רשויות החוק, והחוקים הקיים, צומצם היקף הסחר בבני אדם בישראל. לדוגמה, ניתן לראות כי בשנת 2000 היו בישראל כ-3000 קורבנות נשים, ואילו ב2009 המשטרה ורשויות ההגירה דיווחו על עשרות בודדות. כיום מדורגת ישראל בדרגה השנייה בדו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית, דרגה המציינת כי ישראל משתדלת להילחם בתופעה אך לא באופן מספק. סרטים רלוונטיים |