פמיניזם
פמיניזם - רקע
פמיניזם (מהמילה הלטינית Femina, שפירושה אישה או נקבה), היא אידיאולוגיה שלפיה יש להיאבק נגד דיכוי הנשים בחברה. במהלך ההיסטוריה נשים נאבקו למען קבלת זכויותיהן הבסיסיות ולהשוואת זכויותיהן לזכויות הגברים. קיים קושי להגיע למצב של שוויון בגלל הפטריארכיה, אידיאולוגיה השולטת בחברה עד היום, לפיה לגברים נעלים מהנשים בחברה ועל כן זו זכות הגברים לשלוט באספקטים שונים, אם לא בכולם, בחיי האישה. פמיניזם היא פילוסופיה לפיה נשים ותרומתן צריכה להיות מוערכת ושווה בחברה, בהתבסס על שוויון חברתי, כלכלי פוליטי.
במהלך המאה ה-18, לאישה לא הייתה כל שליטה על חייה. האישה הממוצעת ילדה כ-7 ילדים, השכלה גבוהה הייתה מחוץ להישגידן, לא היה להן חופש כלכלי, זכויות פוליטיות וכדומה. כיום ניתן לראות חלוקה בין גלים שונים של הפמיניזם, שלושה במספר. הגל הראשון החל בסוף המאה ה-19 ונמשך עד תחילת המאה ה-20. הפמיניזם המזוהה עם הגל הזה הוא הפמיניזם הליברלי אשר מאמין כי נשים וגברים זהים ביכולותיהם ובשאיפותיהם, ומתעלם לחלוטין מההבדלים בין המגדרים. המפגש הפמיניסטי הראשון אורגן והתקיים ב1848. במהלך המפגש כתבו קבוצת הנשים מניפסט, לפיה המצב הקיים אינו אפשרי ואינו צודק ותבעו לקבל זכויות שוות לגברים. המניפסט, בעיקרו, כלל דרישה לזכות הצבעה וזכויות חברתיות וכלכליות לנשים. קבוצות נשים שונות ברחבי אמריקה הצפונית ובחלק מאירופה המשיכו להיפגש ולכונן את רשימת כוונותיהן ורצונותיהן, וכן להיאבק באופן פומבי. עד סוף המאה ה-19 הצליחו תנועות הנשים השונות לזכות בהצלחות קטנות, כמו הזכות להשאיר את שם המשפחה הישן לאחר נישואים, מעבר חוק המתיר זכות הצבעה בווימינג, ארצות הברית ובעיקר – כינון של קבוצות ותנועות פמיניסטיות אשר היו מוכנות להיאבק בכל דרך אפשרית, כולל להיכלא ולשבות רעב, ברחבי ארצות הברית ואירופה. בתחילת המאה ה-20 המאבק הפמיניסטי ראה במאבק לקבלת זכות הצבעה כמאבק הראשי. האקטיביסטיות הפמיניסטיות החלו להשתמש בטקטיקות רדיקליות יותר על מנת לזכות בזכותן להצביע, בין היתר על ידי ארגון מחאות ענק, אי ציות אזרחי ועוד. בין שנת 1913 לשנת 1915 השתתפו מאות אלפי נשים במחאות שאורגנו ובכך הובא הנושא לסדר היום של הקהל האמריקאי והאירופאי. תנועת הנשים החלה לנצח ולהעביר חוקים המתירים הצבעת נשים במדינות (states) השונות בארה"ב, אך מטרתן הייתה להעביר חוק פדרלי בבית הלבן שיהיה תקף לגבי ארצות הברית כולה. לבסוף, בשנת 1920 מטרתן הושגה והחוק המשווה את זכותם של גברים להצביע לנשים הועבר ונשלח למדינות השונות. עם השגת הזכות לבחירה, מטרתו של הפמיניזם הליברלי – השוואת זכויות הנשים לזכויות הגברים בנושאים שונים – הושגה במרבית מדינות המערב. ובתקופה שאחרי 1920 ניתן לראות האטה במאבק הנשים. |
במהלך שנות ה60 החלו לקרות שינויים שחיזקו ושינו את הפמיניזם ואת תנועת הנשים. ביניהם המהפכה המינית, התנועה לזכויות האזרח והתנועה נגד מלחמת וייאטנם. בשונה מהגל הראשון, הליברלי, כעת התנועה הפמיניסטית שינתה את פניה לפמיניזם רדיקלי, ופעלה מתוך אידיאילוגיות שונות, עם קבוצות רבות והגמוניות יותר. הזרם הרדיקאלי דיבר על דיכוי במקום על אפליה, יותר על שחרור מאשר על שוויון זכויות, ודרש מהפכה במקום רפורמה. גוף האישה היה במידה רבה מוקד הפעילות הרדיקלית של הזרם: הטענה כי האישי הוא פוליטי גרמה למאבקים כמו המאבק על הזכות להפלה חופשית, מאבק נגד תחרויות יופי, מאבק באלימות נגד נשים והמאבק נגד פורנוגרפיה. בתחילת דרכו היה הפמיניזם הרדיקאלי עיוור לסוגיות של גזע, מעמד, צבע ונטייה מינית ועל כן עם התבססותו, הוא התפצל לזרמים שונים כמו הזרם של הפמיניזם הלסבי והזרם הפמיניסטי השחור.
הגל השלישי של הפמיניזם מאתגר את השיח של הגל השני ונמנע מההגדרות המהותיות של הגל השני ל"נשיות". הגדרות אלו, לפי הגל השלישי, מתייחסות בעיקר לתפיסתן של הנשיות לפי המעמד הבינוני – גבוה והלבן. תאוריות של הגל השלישי מקיפות בדרך כלל תאוריות קוויריות, מודעות של נשים שחורות, תאוריות פוסט קולוניאליות, תאוריות של ביקורת, תאוריות חוצות לאומים, פמיניזם אקולוגי וחשיבה פמיניסטית חדשה. הגל השלישי של הפמיניזם מתמקד בצורות ביטוי וייצוג מגדריות שהן פחות פוליטיות מקודמותיו. בישראל, בשנת 1951 נחקק חוק שוויון זכויות האשה, שנועד להבטיח שוויון זכויות לנשים, ובהתאם לקווי היסוד של הממשלה הראשונה. תקופת הקמת המדינה וגלי העלייה ההמונית ניתבו את ארגוני הנשים לפעילות נשית מסורתית של סיוע ותמיכה בנושאי חינוך, רווחה ובריאות. לקריאה נוספת: פמיניזם בישראל(ויקיפדיה) – לחצו כאן פמיניזם (ynet) – לחצו כאן אחותי – ארגון פמיניסטי מזרחי ישראלי – לחצו כאן שדולת הנשים בישראל – לחצו כאן סרטים רלוונטיים |