עינויים
רקע - עינוייםהשימוש בעינויים נאסר באופן גורף, מוחלט ואוניברסאלי בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם, עליו חתומות כל המדינות. באופן עקרוני, אין חריגים לאיסור זה – גם לא בעתות מלחמה או טרור, והחריגה עליו נחשבת כהפרה בוטה וקיצונית של זכויות אדם.
מה הם עינויים? המונח "עינויים" מוגדר על ידי האו"ם כ"מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי ובין אם מנטאלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על מעשה שביצע או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי, או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי". באמנות ז'נבה השלישית והרביעית, הן ההכרזות לכל באי עולם עליהן חתומות כל מדינות העולם, מתחייבות המדינות לא לענות אזרחי אויב או שבויי מלחמה בעימותים צבאיים. באמנת האומות המאוחדות נגד עינויים (1987) מתחייבות המדינות החתומות לא לגרום במכוון כאב עז או סבל לאיש לצורך השגת אינפורמציה או הודאה, או ענישה. בין סעיפיה השונים של אמנה זו נקבע כי: 1. עינויים מוגדרים כסבל או כאב עז. 2. לאמנה לא קיימות נסיבות יוצאות דופן אשר מתירות לא לקיימה, אולם הסנקציה על חריגה ממנה הינה רישום פומבי על שבירת האמנה בלבד. 3. האיסור חל רק בתחום שיפוטה של המדינה. למרות התחייבויות אלו, עולה מדו"חות של ארגוני זכויות אדם שונים כי שני שליש מהמדינות עדיין מפרות את האיסור באופן עקבי. בשל הסנקציה הקלה, ניתן להניח כי במקרים מסוימים רשויות של מדינה יחליטו לקחת את הסיכון, בעיקר מפני שההגדרה של 'כאב עז' נתונה לפרשנות. סרטון קצר על עינויים |
עינויים בישראל
עד שנת 1987 התקיימו עינויים כשגרה נורמטיבית בחקירות ביטחוניות בשטחים כאשר לא קיימת מסגרת חוקית, ביקורת או פיקוח על השב"כ ושיטותיו. בשנת 1987, בעקבות פרשת קו 300 ומשפט נאפסו הוקמה 'ועדת לנדוי' – ועדת חקירה ממלכתית לבחינת שיטות החקירה של השב"כ. הועדה קובעת כי - "אסור שהלחץ יגיע לדרגת עינויים גופניים או התעללות בנחקר או פגיעה חמורה בכבודו השוללת ממנו צלם אנוש", אך לצד זאת מסייגת וקובעת - "אין להימנע מהפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי". הועדה למעשה משרטטת קו מנחה של שיטות מותרות של עינויים, והממשלה מאמצת את המסקנות למרות חריגתן מההסכם הבינלאומי. השב"כ מקבל הרשאה חוקית הפעם להמשיך ולעשות שימוש בעינויים בחקירות ביטחוניות. בספטמבר 1999, מקבל בג"ץ את עתירתם של הוועד הציבורי נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט, וקובע כי שיטות החקירה של השב"כ אינן חוקיות (פירוט שיטות החקירה שנפסלו ). לצד זאת, לא נשללת האפשרות כי סייג הצורך יעמוד לזכות החוקרים, ובניצול פרצה זו בפסק הדין ממשיך השב"כ לעשות שימוש בעינויים. לעיון נוסף:
לאתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל - לחצ/י כאן על האמנה של האו"ם נגד עינויים, מתוך אתר בצלם - לחצ/י כאן סרטים רלוונטיים: |