אמנות בינלאומיות
רקע על המשפט הבינלאומי לזכויות האדם
במהלך השנים יצרו מדינות העולם מערכת ענפה של אמנות, הצהרות ומנגנונים בין-לאומיים, שעניינם הגנה על זכויות האדם. האמנות הן ביטוי להסכמה בין מדינות באשר לנורמות של זכויות אדם שהן מתחייבות להבטיח ולקיים. באמריקה, באירופה ובאפריקה הקימו הארגונים המשותפים למדינות האזור מערכות אזוריות נפרדות להגנה על זכויות האדם ולקידומן. בתוך מערכות אלה נוסחו הצהרות ואמנות בתחום זכויות האדם, והוקמו מנגנוני אכיפה.
בין המסמכים הבינלאומיים העיקריים שנתקבלו באו"ם, אשר, עוסקים בזכויות האדם וזכו למעמד בכיר במשפט הבינלאומי נמצאות ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, והאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966. שלושת המסמכים האלה יחד מהווים את מה שמכונה " גיליון הזכויות הבינלאומי."
בין המסמכים הבינלאומיים העיקריים שנתקבלו באו"ם, אשר, עוסקים בזכויות האדם וזכו למעמד בכיר במשפט הבינלאומי נמצאות ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, והאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966. שלושת המסמכים האלה יחד מהווים את מה שמכונה " גיליון הזכויות הבינלאומי."
הכרזת זכויות האדם האוניברסלית של האו"ם (1948)
נקראת גם "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם", והיא המסמך המקיף ביותר וגם המקובל ביותר בעולם הנוגע לזכויות אדם. הכרזה זו מהווה את אבן היסוד לפעילות האו"ם בנושא זכויות האדם. היא אומצה באסיפה הכללית של האו"ם ב- 10 בדצמבר 1948, על-מנת להעניק לבני אדם ברחבי העולם הגנה בסיסית מפני ניצול ופגיעה בזכויותיהם. ההכרזה מבטאה את העיקרון לפיו זכויות אדם חוצות גבולות, ועל-כן שמירה עליהן זהו עניין בינ"ל, ולא רק עניינה הפנימי של מדינה. לאור העיקרון של שוויון ערך האדם, ההכרזה קובעת כי כל הזכויות מגיעות לכל בני האדם באשר הם.
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן
אמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (1966)
מטרתה להגן ולקדם טווח רחב של זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, והיא מתייחסת לזכויות כגון הזכות לעבוד, לבריאות, לחינוך, לבית ולמזון. הגופים הרשמיים האמונים על יישום אמנה זו הינם ארגון העבודה הבינ"ל (ILO) ואונסק"ו. נכון לשנת 2003 חתמו עליה 149 מדינות.
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן |
אמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית (1965)
אמנה זו נכתבת בשל הגילויים של אפליה גזעית הנראים באותה תקופה באזורים מסוימים של העולם כגון מדיניות האפרטהייד. מטרת האמנה הוא להציע אמצעים מעשיים שיאומצו על-ידי מדינות לביעור מוקדם של כל צורות האפליה הגזעית.
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן |
אמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה (1979)
ידועה גם כ"אמנה בינ"ל למען זכויות נשים". מגדירה מהי אפליה כלפי נשים, ומציבה אג'נדה לפעולות לאומיות שימגרו אפליה של נשים.
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן אמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (1984)
האמנה מוקיעה את השימוש באמצעים הגורמים ייסורים לבני אדם בין אם על ידי השלטונות או באישורם. היא דורשת מהמדינות לנקוט בצעדים ממשיים למניעת שימוש בשיטות עינויים בתחומן. כמו כן היא דורשת להטמיע חינוך והסברה כנגד עינויים בתהליך ההכשרה של כוחות הביטחון, אנשי רפואה, פקידי ממשל ואנשים אחרים שעבודתם כרוכה במגע כלשהו עם עצורים.
לקריאת האמנה, לחצ/י כאן |
אמנת ג'נבה הרביעיתאמנת ג'נבה היא אמנה המורכבת מ-4 אמנות שונות שנוסחו ונכתבו בשוויץ. האמנות עוסקות בדיני מלחמה בין צבאות ואומות.
כל המדינות בעולם חתמו על אמנה זו, שהפכה לאמנה הראשונה שזכתה להכרה בינלאומית מלאה. עם זאת, מדינות רבות אשר חתומות על האמנה מפירות אותה ומבצעות פשעי מלחמה ללא מפריע.האמנה הרביעית עוסקת דנה בהגנה על אוכלוסייה אזרחית במלחמה בין מדינות או תחת תפיסה לוחמתית. על האוכלוסייה האזרחית, שחובה להגן עליה, נמנים כל מי שאינם משתתפים בלחימה. קריאת האמנה הרביעית העוסקת בטיפול באזרחים בזמן מלחמה, לחצ/י כאן |