זכויות קבוצתיות
_זכויות קבוצתיות - רקע
_כל אדם, באשר הוא אדם, נולד עם זכויות
אדם אותן אי אפשר לקחת ממנו. זכויות אלה, הכוללות זכויות כמו הזכות לחירות,
שוויון, ביטחון וכו', ניתנות לפרטים בחברה. בשונה מהזכויות הטבעיות,
הזכויות הקבוצתיות ניתנות ע"י החברה או הממשל לקבוצה כקבוצה, ולא לפרטים
השונים המרכיבים את הקבוצה.
במדינה דמוקרטית, אדם אשר משתייך לקבוצת מיעוט – לא בהכרח מיעוט מספרי, גם קבוצת מיעוט אתנית, דתית, תרבותית, שפה וכו' – זכאי לזכויות אלו. תכלית זכויות אלו היא בסיוע לבני קבוצות מיעוט, להגן על עצמם ולשמר את זהותם הייחודית. זכויות אלו מבקשת לשמור על קבוצה כקבוצה נבדלת, ולהגן עליה מהיטמעות לא רצויה בחברה הכללית.
חלק מהזכויות הכללות הן, לדוגמה, הזכות להכרה בשפה השונה כשפה רשמית במדינה ולקבל שירותים מהמדינה בשפת הקבוצה, קבלת זכות ייצוג בממשל, זכות לחופש פולחן ועוד. במקרים מסויימים הזכות הקבוצתית של קבוצה יכולה להתבטא בקבלת אוטונומיה – כלומר, שלטון עצמי של קבוצה מסויימת בתוך מדינה, ולקבוצה זו ניתנת האפשרות לקבוע את האפשרות לקבוע את אורח חייה ללא קשר לחוקי ולהתנהלות השלטון הכללי.
בכל הנוגע לזכויות הקבוצתיות קיימות מספר גישות – גישה הגורסת כי יש לבטל כל ייחודיות של הקבוצה ולגרום לפרטים השונים בחברה להיטמע בתוך החברה הכללית. גישה זו מאמינה בכפייה של ממש על קבוצות המיעוט להיטמע ואף בהתערבות ממשלתית לשם כך. גם בגישה זו ניתנות הזכויות הטבעיות לכל הפרטים בקבוצה מסויימת, אך לא לקבוצה כקבוצה.
גישה מתונה יותר מאמינה כי לקבוצות מיעוט יש הזכות לשמור על ייחודם, אך ללא כל התערבות ממשלתית או תמיכה בכך. לדוגמה, גישה זו תאפשר לקבוצת מיעוט להקים מערכת חינוך העונה על צרכי הקבוצה, אך לא תממן או תסייע למערכת חינוך כזו.
הגישה השלישית היא גישה המאמינה בזכויות קבוצתיות. לפי גישה זו לכל קבוצה יש הזכות לשמור על ייחודה, ועל הממשל לתמוך בכך בכל דרך שיראו לנכון. בשונה מהגישה הקודמת, לפי גישה זו יש להקים מערכות חינוך נפרדות ועל המדינה לתמוך במערכות חינוך אלו ולממן אותן.
במדינה דמוקרטית, אדם אשר משתייך לקבוצת מיעוט – לא בהכרח מיעוט מספרי, גם קבוצת מיעוט אתנית, דתית, תרבותית, שפה וכו' – זכאי לזכויות אלו. תכלית זכויות אלו היא בסיוע לבני קבוצות מיעוט, להגן על עצמם ולשמר את זהותם הייחודית. זכויות אלו מבקשת לשמור על קבוצה כקבוצה נבדלת, ולהגן עליה מהיטמעות לא רצויה בחברה הכללית.
חלק מהזכויות הכללות הן, לדוגמה, הזכות להכרה בשפה השונה כשפה רשמית במדינה ולקבל שירותים מהמדינה בשפת הקבוצה, קבלת זכות ייצוג בממשל, זכות לחופש פולחן ועוד. במקרים מסויימים הזכות הקבוצתית של קבוצה יכולה להתבטא בקבלת אוטונומיה – כלומר, שלטון עצמי של קבוצה מסויימת בתוך מדינה, ולקבוצה זו ניתנת האפשרות לקבוע את האפשרות לקבוע את אורח חייה ללא קשר לחוקי ולהתנהלות השלטון הכללי.
בכל הנוגע לזכויות הקבוצתיות קיימות מספר גישות – גישה הגורסת כי יש לבטל כל ייחודיות של הקבוצה ולגרום לפרטים השונים בחברה להיטמע בתוך החברה הכללית. גישה זו מאמינה בכפייה של ממש על קבוצות המיעוט להיטמע ואף בהתערבות ממשלתית לשם כך. גם בגישה זו ניתנות הזכויות הטבעיות לכל הפרטים בקבוצה מסויימת, אך לא לקבוצה כקבוצה.
גישה מתונה יותר מאמינה כי לקבוצות מיעוט יש הזכות לשמור על ייחודם, אך ללא כל התערבות ממשלתית או תמיכה בכך. לדוגמה, גישה זו תאפשר לקבוצת מיעוט להקים מערכת חינוך העונה על צרכי הקבוצה, אך לא תממן או תסייע למערכת חינוך כזו.
הגישה השלישית היא גישה המאמינה בזכויות קבוצתיות. לפי גישה זו לכל קבוצה יש הזכות לשמור על ייחודה, ועל הממשל לתמוך בכך בכל דרך שיראו לנכון. בשונה מהגישה הקודמת, לפי גישה זו יש להקים מערכות חינוך נפרדות ועל המדינה לתמוך במערכות חינוך אלו ולממן אותן.
זכויות קבוצתיות בישראל
עפ"י הכרזת העצמאות מתחייבת מדינת ישראל להעניק שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה - ליהודים, לערבים, לדרוזים, לצ'רקסים וכו': "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות ותשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". בישראל מתקיים עיקרון של שמירה על זכויות הקבוצה, לפחות באופן רשמי, וניתן לראות כי קיימות בישראל מערכות חינוך נפרדות לקבוצות הפלסטיניות בישראל וכן לקבוצות הדתיות אשר ממומנות ע"י המדינה. גם בתחום הדת נשמרות הזכויות הקבוצתיות ומוסלמים ונוצרים רשאים לקיים את הפולחן הדתי. מבחינת השפה – השפה הערבית היא שפה רשמית בישראל. עם זאת, ניתן לראות לעיתים תכופות בישראל הפרה של זכויות קבוצתיות. לדוגמה, מערכת החינוך הערבית בישראל אמנם ממומנת על ידי הממשל, אך היא מקבלת באופן מובהק פחות כספים ממערכת החינוך היהודית, גם בהשוואה למספרם באוכלוסייה. גם בכל הנוגע לשפה הערבית – השפה הערבית היא אמנם שפה רשמית אך דוברי ערבית רבים מתקשים לקבל שירותים בשפתם. מתוך החברה הפלסטינית בישראל עולה קול אשר מביע תסכול רב, וזאת מתוך התחושה כי תפיסות מסוימות, כגון הציונות או לחילופין מרכיבי זהות דתיים ותרבותיים יהודיים, נכפים עליהם בצורה שאינה מקובלת ואינה מכבדת את זכויותיהם כקבוצת מיעוט במדינה. דוגמא לכך, ניתן לראות בכל מה שקשור לציון "יום הנכבה" - אירוע אותו מבקשים רבים מהאוכלוסייה הפלסטינית בישראל לקיים אך לעיתים נמנעים מכך בעקבות תקנות וחוקים אשר מונעים מהם לעשות זאת בצורה פורמלית וגלויה. |
סרטים רלוונטיים |