משטר האפרטהייד
משטר האפרטהייד - רקע
אפרטהייד, מהמשפה אפריקאנס – "הפרדה", הוא השם של המדיניות והמשטר בדרום אפריקה משנת 1948 עד 1994. המשטר ששלט בשנים אלו היה של המיעוט הלבן, אשר הנהיג חוקים גזעניים כלפי הרוב השחור בדרום אפריקה.
עוד במאה ה-17 החלו להגיע אירופאים נוצרים, בעיקר ממוצא גרמני, הונגרי וצרפתי, לדרום אפריקה. כינויים היה אפריקנארים. לאחר מכן החלו הבריטים בכבישת ויישוב האזור, דבר שהוביל לזעם ומלחמות עקובות מדם בין השחורים, הבריטים והאפריקנרים. מאחור יותר, ב1909, שוחררה דרום אפריקה וניתנה לה עצמאות. מצב זה הוביל לכך שכעת, בניגוד למצב מוקדם יותר, המתח הקשה היה בין האפריקנרים לבריטים, ללא הקשר לשחורים. לנוכח כל אלו, ולנוכח המשאבים הסביבתיים שהיו תחת שליטת השחורים, ב1948 עלתה לשלטון בדרום אפריקה מפלגת ימין-לאומנית, שנקראה "המפלגה הלאומית" ושמה לעצמה למטרה לשמור על שלטון הלבנים בדרום אפריקה. שליטה זו משמעותה שליטה מלאה של המיעוט הלבן בחופש התנועה, בפוליטיקה, בכלכלה ובמשאבי הטבע, תוך כדי דריסה של הרוב האתני במדינה. מלבד השליטה באספקטים השונים בחיי השחורים בדרום אפריקה, שלטון האפרטהייד הנהיג מערכת מסובכת של חוקים ותקנות גזעניים שמטרתם היא בעיקר להפריד בין הקבוצות האתניות השונות. דוגמה לחלק מהחוקים הללו היא "חוק איסור נישואי תערובת" שמנע את האפשרות שיהיה זוג מעורב של אפריקנר/ית ושחור/ה, "חוק איסור על קיום יחסי מין בין-גזעיים", חוקי הפרדה במקומות ציבוריים כמו חופי ים, בתי ספר, גני שעשועים ועוד, חוק זה הוביל בסופו של דבר למניעה של ממש מהשחורים להשתמש במתקנים הללו. בנוסך, היה חוק בשם "חוק איסור מעבר" - שנחשב לאחד החוקים הקשים ביותר של האפרטהייד, אשר ביקש מכל שחור מעל גיל 16 במדינה לשאת עליו תעודה, חוק שדה-פקטו ביטל את חופש התנועה של השחורים בדרום אפריקה. יחד עם התקנת החוקים הללו, החל השלטון בדרום אפריקה לאכוף ולשמר את כוחו. אכיפה זו התבצעה תוך כדי שימוש בכוח רב ובשיטות שונות: מעצרים ומאסרים פוליטיים של אנשי אופוזיציה, מאסרים ארוכים על הפרת חוקי האפרטהייד, משטרה אלימה ורצחנית ופיזור הפגנות על ידי שימוש באמצעים קשים, בין היתר תוך שימוש בירי חי. בשנת 1960, התחיל ארגון ההתנגדות, "הקונגרס הפאן אפריקניסטי, במחאה לא-אלימה על העברת חוק "איסור מעבר" שמנע מהשחורים במדינה את חופש התנועה שלהם. מחאתם הייתה אמורה לכלול צעדות למשטרה המקומית על מנת להיעצר וסירוב לשאת תעודות מזהות. הצעדה הראשונה התרחשה ב21 במרץ ונגמרה בטבח של 69 מפגינים לא-אלימים, ופציעתם של 180 מפגינים אחרים. רוב המפגינים נפגעו או נרצחו תוך כדי מנוסה, בגבם, לאחר שהשוטרים איבדו עשתונות למראה הצעדה שהתקרבה לתחנת המשטרה. |
קצת היסטוריה... הטבח בעיירה שארפוויל היווה נקודת מפנה באפרטהייד בדרום אפריקה, יחד עם נפילת הרבה מהקולוניות האירופאיות והפסקת ההפרדה הגזעית בארה"ב,במדינה הונהג מצב חירום ואסירים פוליטים רבים נכלאו. בנוסף, לראשונה, החל לספוג שלטון האפרטהייד גינויים מהקהילה הבינלאומית. דרום אפריקה הייתנה נתונה לסנקציות בינלאומיות ואמברגו על מסחר בנשק ונידוי כללי מהקהילה הבינלאומית. בו בזמן, החל מאבקם של השחורים במדינה לצבור תאוצה ולהתחזק. נקודת מפנה נוספת, וכנראה החשובה ביותר בכל הנוגע ללחץ החיצוני שהופעל על משטר האפרטהייד על מנת לגרום לסיומו, היא הטבח וההפגנות בסווטו. שהתפשטו לרחבי המדינה ב1976. המהומות פרצו בסווטו, מקבץ עיירות בשולי יוהנסבורג, ב16 ביוני על ידי תלמידים, לאחר שהממשל החליט להנחיל את שפת האפריקנאס בבתי הספר. במהלך המהומות נטבחו ע"י המשטר כ-1000 שחורים. הלחץ הבינלאומי הלך והתחזק, במיוחד לאור ניסיונות הממשל בדרום אפריקה לצייר עצמו כשלטון נאור ולייצר הקלות-לכאורה, עד שהגיעו בקהילה הבינלאומית למצב בו הונהג ל"מצב חרום" של הטלת סנקציות וחרם. ולבסוף, בשנת 1990 הודיע הנשיא החדש של דרום אפריקה שמדיניות האפרטהייד נכשלה והחל במגעים לגרום לסיומו. מפלגות פוליטיות שהוצאו אל מחוץ לחוק הותרו לפעול באופן חופשי שוב ובשנת 1994 התקיימו לראשונה בחירות רב גזעיות בדרום אפריקה. הקונגרס הלאומי האפריקאי, מפלגתו של נלסון מנדלה, זכתה ברוב מוחץ בבחירות, ומנדלה הפך לנשיא המדינה. מנדלה שינה לחלוטין את חוקת המדינה והקים את וועדות הפיוס שחקרו והוקיעו את עוולות משטר האפרטהייד וזאת תוך מתן חנינה למבצעי פשעי האפרטהייד, בתנאי שאלו ימסרו את כל האמת על מעשי המשטר ויביעו חרטה על מעשיהם. לקריאה נוספת: הקונגרס הלאומי אפריקני(ויקיפדיה) - לחצ/י כאן הסנקציות שהופעלו על דרום אפריקה - לחצ/י כאן טבח שארפוויל - לחצ/י כאן וועדות האמת והפיוס - לחצ/י כאן נלסון מנדלה - לחצ/י כאן סרטים רלוונטיים |